עד כמה זמן מתרחש ספר ויקרא
הרב יניב חניאיבחשווןתשפא30/10/2020
שאלה:
אני וחברים שלי עושים עבודה בשיעורים ואני צריכה להגיד להם עד כמה זמן נימשך ספר ויקרא ואין לי שמץ אז בבקשה תתייחס לתגובה הזאת
תשובה:
ספר ויקרא מתחיל אחרי חנוכת אוהל מנועד, שהיתה בערך בי בניסן (התחילה בא בניסן ונשמכה כמה ימים). ספר במדבר מתחיל בחודש השני (שזה חודש אייר),עכשיו החשבון די פשוט, לא?
תשובות נוספות בנושא-
ההבדלים בין הירושלמי לבבלי
טוב. זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת.
ההבדלים בין הירושלמי והבבלי מפרנסים ספרים ונשתברו עליהם קולמוסים.
אבל, בבסיס של הבסיס אתה צודק... הירושלמי מפרש ישירות, פחות מתחבט, ניגש ישר לעניין. ואילו הבבלי ניגש לדברים בבירור טרחני יותר, דקדקני יותר.
בישיבה הרבכ וויצמן שליט"א היה מתאר את זה כמו עיוור ואדם שרואה שנכנסים לחדר. הפיקח רואה מיד הכל... מבין כל דבר היכן הוא נמצא, לא נכנס בשולחנות, בכיסאות וכדומה. ואילו העיוור מתחבט ברהיטים, נכנס בפינות של השולחן ולאט לאט, תוך כדי נדודים עיוורים בחדר, הוא לומד איפה כל דבר נמצא.
לכאורה, הפיקח הרבה יותר טוב... הוא רואה מיד, לא מתחבט ולא נחבט בפינות... וזה יתרון גדול. לראות מיד אור. אבל מצד האמת יש יתרון גם לעיוור, דווקא ההתחבטות שלו בכל רהיט, המכות שהוא חוטף, גורמים לזה שהוא מכיר את החדר יותר טוב. אחרי שהוא נכנס בפינה של הכיסא, הוא לעולם לא ישכח איפה הכיסא נמצא. הוא מכיר יותר את הפרטים...
ככה שלכל אחד יש יתרון וחיסרון...
טוב. זה פחות או יותר כל התורה כולה על רגל אחת.
ההבדלים בין הירושלמי והבבלי מפרנסים ספרים ונשתברו עליהם קולמוסים.
אבל, בבסיס של הבסיס אתה צודק... הירושלמי מפרש ישירות, פחות מתחבט, ניגש ישר לעניין. ואילו הבבלי ניגש לדברים בבירור טרחני יותר, דקדקני יותר.
בישיבה הרבכ וויצמן שליט"א היה מתאר את זה כמו עיוור ואדם שרואה שנכנסים לחדר. הפיקח רואה מיד הכל... מבין כל דבר היכן הוא נמצא, לא נכנס בשולחנות, בכיסאות וכדומה. ואילו העיוור מתחבט ברהיטים, נכנס בפינות של השולחן ולאט לאט, תוך כדי נדודים עיוורים בחדר, הוא לומד איפה כל דבר נמצא.
לכאורה, הפיקח הרבה יותר טוב... הוא רואה מיד, לא מתחבט ולא נחבט בפינות... וזה יתרון גדול. לראות מיד אור. אבל מצד האמת יש יתרון גם לעיוור, דווקא ההתחבטות שלו בכל רהיט, המכות שהוא חוטף, גורמים לזה שהוא מכיר את החדר יותר טוב. אחרי שהוא נכנס בפינה של הכיסא, הוא לעולם לא ישכח איפה הכיסא נמצא. הוא מכיר יותר את הפרטים...
ככה שלכל אחד יש יתרון וחיסרון...
לימוד גמרא בעזרת אמצעים
זו שאלה טובה, שאני חושב עליה הרבה.
אחרי ההקדשמה שבה אומר שהדברים הללו נפלאים, מועילים מאוד וטובים מאוד כדי לקרב את עם ישראל לתורה.
אני חושב שצריך לחלק את התשובה לשניים-
למי שלא לומד גמרא כ"דרך חיים", שלמי שמאוד מתקשה בהבנת הגמרא, מי שהדברים שם נראים לו סתומים, או מי שהזמן בים שלו פשוט לא מספיק לשעות של לימוד- הדברים הללו באמת הם הבחירה הראשונה. זו דרך נפלאה ללמוד לבד, למרות שאין זמן, להתקדם, לראותאת דברי חכמים ולהבין אותם ולתת רקע למי שאין.
למי שהוא מבין בעצמו, ויכול ללמוד גמרא ובטח לאברכים או לרבנים, יש בלימוד כזה קצת בעיה. כי הקושי בלימוד המגרא הוא חלק מהדרך. הוא חלק מהעניין. הגמרא כתובה כמו שהיא כתובה (כל התורה שבעל פה, לא רק הגמרא), לא רק בגלל "תנאים הסטוריים", אלא גם בגלל שההתחבטות, היכולת להבין אחרת, לשאול, לענות, להתקשות, להתחבט, היא חלק מהעניין. תורה שבעל פה כשמה כן היא, מטרתה שאנשים ישננו אותה ויעבירו אותה בעל פה, עם המחשבות הפרטיות שלהם. וזה חלק מהסיבה שזה נכתב כך.
פעמים רבות, כשלומדים עם "עזרים", כפי שאתה מכנה אותם, יש בזה משום סידור של הדרך. סלילה מדוייקת מידי של ההבנה (וכך יוצא לי פעמים רבות כשאני רואה פירושים כאלה, נניח בקהתי, שאני חושב שבהחלט היה אפשר להסביר אחרת)... ופחות מקום להסברים ולהבנות אישיות.
יש בכך גם חיסכון גדול מידי של ה"עמל" וההתחבטות שכמו שכתבתי הם חלק מהעניין.
כך שאני חושב שבשביל "תלמוד תורה בהמון", זו דרך נפלאה ומועילה. אבל למי שרוצה באמת באמת להתקדם בלימוד גמרא, עדיף להתחבט, לא להבין כלום ולאט לאט לפלס דרך עצמאית בלימוד.
זו שאלה טובה, שאני חושב עליה הרבה.
אחרי ההקדשמה שבה אומר שהדברים הללו נפלאים, מועילים מאוד וטובים מאוד כדי לקרב את עם ישראל לתורה.
אני חושב שצריך לחלק את התשובה לשניים-
למי שלא לומד גמרא כ"דרך חיים", שלמי שמאוד מתקשה בהבנת הגמרא, מי שהדברים שם נראים לו סתומים, או מי שהזמן בים שלו פשוט לא מספיק לשעות של לימוד- הדברים הללו באמת הם הבחירה הראשונה. זו דרך נפלאה ללמוד לבד, למרות שאין זמן, להתקדם, לראותאת דברי חכמים ולהבין אותם ולתת רקע למי שאין.
למי שהוא מבין בעצמו, ויכול ללמוד גמרא ובטח לאברכים או לרבנים, יש בלימוד כזה קצת בעיה. כי הקושי בלימוד המגרא הוא חלק מהדרך. הוא חלק מהעניין. הגמרא כתובה כמו שהיא כתובה (כל התורה שבעל פה, לא רק הגמרא), לא רק בגלל "תנאים הסטוריים", אלא גם בגלל שההתחבטות, היכולת להבין אחרת, לשאול, לענות, להתקשות, להתחבט, היא חלק מהעניין. תורה שבעל פה כשמה כן היא, מטרתה שאנשים ישננו אותה ויעבירו אותה בעל פה, עם המחשבות הפרטיות שלהם. וזה חלק מהסיבה שזה נכתב כך.
פעמים רבות, כשלומדים עם "עזרים", כפי שאתה מכנה אותם, יש בזה משום סידור של הדרך. סלילה מדוייקת מידי של ההבנה (וכך יוצא לי פעמים רבות כשאני רואה פירושים כאלה, נניח בקהתי, שאני חושב שבהחלט היה אפשר להסביר אחרת)... ופחות מקום להסברים ולהבנות אישיות.
יש בכך גם חיסכון גדול מידי של ה"עמל" וההתחבטות שכמו שכתבתי הם חלק מהעניין.
כך שאני חושב שבשביל "תלמוד תורה בהמון", זו דרך נפלאה ומועילה. אבל למי שרוצה באמת באמת להתקדם בלימוד גמרא, עדיף להתחבט, לא להבין כלום ולאט לאט לפלס דרך עצמאית בלימוד.
מי מגן יותר התורה או האישה
אני לא חושב שהפירוש של המאמר הוא שרק נשים מצילות מין החטא, יש להן זכות, גם כאשר הן לא מתאימות או שיש בעיה אחרת בזוגיות, שהן מצילות מן החטא, לפחות. זה מאמר מאוד מצמצם, שאומר- "גם אם כך וכך... הן עדיין מצילות", זהה לא מאמר שאומר שרק הן מצילות.
גם בתורה זה כך, יש לנו של מגנא ומצילא, אולם זה לא מוכרח, אדם יכול לפספס את הזכות, הזכות עלולה לא להספיק... וכדומה. זה לא אומר שאם למדת תורה אז אף פעם לא תחטא.
אני לא חושב שהפירוש של המאמר הוא שרק נשים מצילות מין החטא, יש להן זכות, גם כאשר הן לא מתאימות או שיש בעיה אחרת בזוגיות, שהן מצילות מן החטא, לפחות. זה מאמר מאוד מצמצם, שאומר- "גם אם כך וכך... הן עדיין מצילות", זהה לא מאמר שאומר שרק הן מצילות.
גם בתורה זה כך, יש לנו של מגנא ומצילא, אולם זה לא מוכרח, אדם יכול לפספס את הזכות, הזכות עלולה לא להספיק... וכדומה. זה לא אומר שאם למדת תורה אז אף פעם לא תחטא.
כמה מסכתות יש בש"ס?
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
בש"ס משניות יש 63 מסכתות.
על רובן יש גמרא (בבלי או ירושלמי), כאשר בבלי יש 43 מסכתות גמרא (זה מספר שניתן לחלוק עליו, כי בחלק קטן מהמסכתות זו לא בדיוק גמרא).
בכל מקרה- 63 מסכתות ו43 בש"ס בבלי.
אני מעתיק כאן את סיכום המסכתות שבש"ס שבמשנה, מתוך הספר הנפלא של הרב מ.ד. גרוס- "אבות הדורות":
סדר זרעים-
ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות (בלשון הרמב"ם- תרומה גדולה), מעשרות (בירושלמי- מעשר ראשון), מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים.
סדר מועד-
שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה (יום טוב), ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
סדר נשים-
יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין.
סדר נזיקין-
בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדויות, עבודה זרה, אבות, הוריות.
סדר קדשים-
זבחים (שחיטת קדשים), מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים.
סדר טהרות-
כלים, אהלות (אהילות), נגעים, פרה, טהרות, מקוואות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצין.
לימודים
למרות שאני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד לדתיות של בית הספר ושזה דבר שממש צריך להקפיד עליו, ולמצוא בית ספר שהוא דתי כמה שניתן. אי אפשר להתעלם ממקום שבו יש לך הרגשה רעה וגם את זה צריך לקחת בחשבון. יש משמעות רצינית ועמוקה למקום שבו אדם מרגיש טוב ונחמד.
מצד שני, חשוב שתבדקי האם במקום החדש באמת יהיה לך טוב יותר, זה הרי לא בטוח כלומר- בהחלט יתכן שתברחי ממקום אחד אבל לא תרוויחי באמת במקום האחר.
כמובן שבגילך ובמצב שאת מתארת יש גם חשיבות גדולה מאוד להורים, כדאי וחשוב ועקרוני ונכון להתייעץ איתם, הם הרבה פעמים ידעו טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו.
למרות שאני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד לדתיות של בית הספר ושזה דבר שממש צריך להקפיד עליו, ולמצוא בית ספר שהוא דתי כמה שניתן. אי אפשר להתעלם ממקום שבו יש לך הרגשה רעה וגם את זה צריך לקחת בחשבון. יש משמעות רצינית ועמוקה למקום שבו אדם מרגיש טוב ונחמד.
מצד שני, חשוב שתבדקי האם במקום החדש באמת יהיה לך טוב יותר, זה הרי לא בטוח כלומר- בהחלט יתכן שתברחי ממקום אחד אבל לא תרוויחי באמת במקום האחר.
כמובן שבגילך ובמצב שאת מתארת יש גם חשיבות גדולה מאוד להורים, כדאי וחשוב ועקרוני ונכון להתייעץ איתם, הם הרבה פעמים ידעו טוב יותר מאיתנו מה טוב לנו.
לימודים
לא בדיוק הבנתי את השאלה. כלומר- יש כאן תיאור רציני ועצוב של מצב לא פשוט בכלל. אבל מה בדיוק השאלה לרב כאן? מה את רוצה לדעת או ללמוד? יש מצב לא פשוט, אבל אני לא רואה איך הוא תלוי בך, כולם צריכים ללמוד בגיל הזה, וכך עושים ואין כל כך בריחה מזה. אז מה השאלה שאת שאולת?
לא בדיוק הבנתי את השאלה. כלומר- יש כאן תיאור רציני ועצוב של מצב לא פשוט בכלל. אבל מה בדיוק השאלה לרב כאן? מה את רוצה לדעת או ללמוד? יש מצב לא פשוט, אבל אני לא רואה איך הוא תלוי בך, כולם צריכים ללמוד בגיל הזה, וכך עושים ואין כל כך בריחה מזה. אז מה השאלה שאת שאולת?
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא תורה/ פרשת שבוע
מוצרים
